סטגנציה - קריאה בשיר "שום דבר" מאת נתן זך ומחשבות על מדינה במלחמה

שום דבר I נתן זך

שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ בָּא.

הָרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת מִן הַלַּיְלָה מְעַנָּה

כְּמוֹ שֶׁהָרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת מִן הַלַּיְלָה מְעַנָּה.

שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ בָּא.

שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ בָּא.

הַדֶּלֶת שֶׁהָיְתָה סְגוּרָה פְּתוּחָה

סְגוּרָה פְּתוּחָה.

שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ בָּא.

שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ בָּא.

בֶּרֶךְ עַל בֶּרֶךְ, מְנוֹרָה עַל הַשֻּׁלְחָן,

צֵל וְגוּפִיָּה.

הָאִישׁ אֲשֶׁר נִכְנַס הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר יָצָא.

שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ בָּא.

סטגנציה – קיפאון, עמידה, שפל ביצור או במסחר[1]

אני קוראת קיפאון וכותבת דיכאון, אחר כך מוחקת ומתקנת. באופן סימבולי יש בכך דמיון לתהליך המקביל שמתרחש בימים אלו, תנועה בין קיפאון ומלחמה על היצרנות, בין המוות לחיים במשמעותם הכפולה, קונקרטית וסימבולית גם כן. מדינה בסטגנציה, פרטים בסטגנציה, ואין אויר לנוע בו.

לא אחת אנו שומעות/ים את הניסוח – אין מילים, אנחנו מחפשות/ים מילים בשירים, אך גם המשוררות/ים וביניהן/ם אני, מתקשות/ים להפיח אויר במילים, אני מוצאת את עצמי חושבת מחשבות שאינן מצליחות להתחבר לשיר, תקועות בקיפאון, לעיתים ישנה הבלחה, פרץ יצירתיות שמאפשר לי לנוע, וחוזר חלילה.

"מנורה על שולחן"

בשיר "שום דבר"[2] כותב זך על מה שאין, איך איננו אומר באופן ישיר מהו הדבר שנעדר, קריאה חוזרת בשיר יוצרת את אותו הרגש שהוא רומז אליו - העדר חיות, תקיעות. ניתן לקרוא את השיר כתיאור רגשי של תקיעות או העדר היכולת לנוע, ליצור, כמו כן ניתן במקביל לקרוא את השיר כשיר ארס פואטי (שיר המתאר את תהליך הכתיבה), ההתבוננות המקבילה רלוונטית משום שחיות קשורה ביצירה ויצירה יכולה לבוא לידי ביטוי בכתיבה.

"שום דבר איננו בא" כותב זך, "הרוח הנושבת מן הלילה מענה / כמו שהרוח הנושבת מהלילה מענה. זך כותב שיר שאין בו תנועה, אין מטאפורה שתסביר עד כמה הרוח מענה, יש רוח אבל אין אויר. זך פותח את הבית הראשון וסוגר אותו באותו משפט קונקרטי על מנת להדגיש את העדר התנועה, כך הוא פותח וסוגר את כל הבתים בשיר: "שום דבר אינו בא".

בבית השני הוא מוסיף "הדלת שהייתה סגורה פתוחה / סגורה פתוחה". יש פה מין האירוניה, דלת שנפתחת ונסגרת, שמהותה תנועה, עומדת על מקומה באמצע שהוא בדרך לאחת האפשרויות – "סגורה פתוחה", באופן מקביל גם כאן אין מטאפורה שתסביר מה גורמת לנו להרגיש הסגירה והפתיחה, אין תנועה. "שום דבר איננו בא".

בבית השלישי מתאר זך תמונה קפואה "ברך על ברך, מנורה על שולחן, / צל וגופייה" הדברים עומדים או מונחים ללא תנועה. זך ממשיך באותו הכיוון ומדגיש כי אין חידוש, יתכן שהוא מדבר באופן ספציפי על עצמו ויתכן שעל היצירה: "האיש אשר נכנס הוא האיש אשר יצא. / שום דבר אינו בא." האיש אשר נכנס לכתיבת השירה, או האיש אשר נכנס לתהליך היצירה לא הצליח לנוע, שום דבר לא השתנה. בכך מאיר על תהליך היצירה כתהליך של התחדשות ותנועה.

זך כותב לכאורה שיר עצוב וחסר תנועה ויחד עם זאת במקביל, תיאורו המדוייק את התקיעות, היא זו שאפשרה לי את התנועה לכתוב את המילים הכתובות כאן, תיאורו הכואב אפשר תנועה וכך עושה שירה טובה, יתכן שאנו צריכים יותר שירה בעת המלחמה.

****

בימים אלה כשהתחושה היא תחושה של דחיסות וחוסר תנועה פתחתי קבוצת וואטסאפ שקטה בה אני שולחת שירים, ניתוחי שירים, עדכונים ומבצעים מיוחדים לחברות/י הקבוצה.

להצטרפות לקבוצה עת שירה - קמה שיר

הירשמו לאתר לעדכונים נוספים (כאן למטה)

[1] מילון אבן שושן, המילון החדש בע"מ, 2007, ישראל

[2] שירים שונים, הקיבוץ המאוחד, 1984, תל אביב